מהי גלישת גלים?

גלישת גלים היא ספורט ימי ופעילות פנאי פופולרית המתבצעת באמצעות גלשן.

הגולש עומד על גלשן, הנושא אותו על פני גל תוך כדי שהוא שומר על שיווי משקל ונשאר לעמוד על הגלשן ולהתקרב לעבר החוף עם הגל שמקדם את הגלשן.

גלישת גלים היא אחד מתחומי הספורט העתיקים ביותר על פני כדור הארץ.

אומנות הגלישה על הגלים, היא בעצם אחת מענפי הספורט המעטים היוצרים תרבות וצורת חיים משל עצמה. 

היסטורית הגלישה:

גלישת גלים היא אחד מתחומי הספורט העתיקים ביותר על פני כדור הארץ. אומנות הגלישה על הגלים, היא שילוב של אתלטיות והבנת היופי והעצמה של הטבע, ובעצם אחת מענפי הספורט המעטים היוצרים תרבות וצורת חיים משל עצמה.

הגולשים הראשונים, עשו זאת על לוחות עץ במערב פולינזיה שבאוקיינוס השקט, כבר לפני יותר מ-3,000 שנה.

חלק מסיפורי העם הידועים מחזירים אותנו לשנת 1500, מה שגורם לנו להאמין שהגלישה החלה שנים רבות עוד לפני התיעוד הראשון של החברה הפולינזית באיים.

הגלישה בהוואי הייתה חלק נוקשה של מערכת החוקים ששמרה על מעמד משפחת המלוכה מעל כל נתיניהם בממלכתם.

ראשי משפחת המלוכה–הצ'יפים, נהגו להתחרות בגלישה בכדי לשמר את כוחם, מעמדם והשפעתם על נתיניהם.

מערכת החוקים של עולם הגלישה הקדום כללה:

• סוג הגלשן– מה צורתו, גודלו ולמי הוא מיועד.
• סוג העץ– סוג העץ שהשתמשו בו כדי לייצר את הגלשן היה נבחר לפי מעמדו העתידי של האדם בחברה.
• מספר הגלשנים–מספר הגלשנים כמו ראשי פרות, היה סימן למעמד ועושר.
• גובה הגלשנים–גובהם של הגלשנים של הצ'יפים היה גבוה (בין 5-4 מטרים) לעומת זאת, לאנשים המקומיים היה גלשנים בגובה נמוך ביחס לגובה של הגלשנים של הצ'יפים (בין 3-2 מטרים).
• משקל הגלשנים–משקל הגלשנים של הצ'יפים היה כבד (בערך כ– 80 קילו!!!). אך לעומת זאת, הגלשנים של האנשים המקומיים היו כבדים אפילו יותר!

טקס הגלישה הקדום:

לאחר שנבחר העץ המיועד לגלשן הם היו מתפללים, ובמחווה טקסית הם היו קוברים ליד העץ הנבחר דג בשם KUMU ׁׁ(קומו) ורק לאחר טקס זה הם היו חותכים את העץ שנבחר להיות הגלשן ומעצבים אותו (מציירים עליו וצובעים אותו כך שיראה מקושט ומעוצב) עם עצם, אבן או שונית חדה אך עבודתם המקצועית הייתה לוקחת מספר שלבים עד לסיומה.

לאחר שהיו מקשטים את הגלשנים הם היו שופכים עליהם שמן קוקוס כדי ליצור מראה מבריק. הטיפול בגלשנים היה מסור ובשנים אלו, שהגלשנים היו בתחילת דרכם, לפני כל יציאה לחוף כדי לגלוש הם היו צריכים לשמן את הגלשנים ולעטוף אותם ב-TAPA (טאפה) שזה הוא סריג מקומי בהוואי והוא משמש כדי להגן על הגלשן.

בשנת 1779: 

"לוטננט קינג" שרשם את הביוגרפיה של "קפטן ג'יימס קוק", מתאר לראשונה את ה – He'e Nalu, שפירושה – "גלישה" בשפת הילידים.

קפטן קוק נולד ב-27 לאוקטובר 1728, בכפר מַרְתוֹן (Marton) שבסקוטלנד. בזכות אישיותו, כישוריו האישיים, יחסו ההוגן והישגיו הימיים נחשב קפטן ג'יימס קוק לאחד המגלים הגדולים בעולם.

ב-25 לאוגוסט 1768, זמן קצר לאחר קידומו לקצין ימי בדרגת סרן, יצא קוק במשימה אל האי Tahiti (טהיטי) השוכן באוקיינוס השקט.  לפי תיאוריו של קפטן קוק, הילידים רכבו על גלשני העץ הארוכים כאשר הם ישובים, שכובים או עומדים לסירוגין. השימוש בהם היה  בעיקר לדייג.

מכיוון שבתקופה זו  הילידים לא כתבו דבר – היה זה התיעוד הכתוב הראשון לספורט הגלישה בהוואי.

בכתביו של קפטן קינג ניתן למצוא מידה של הלצה בנוגע ל"איך לא חשבנו על זה קודם" שכן הדבר היה רק עוזר לכל המלחים שאינם יודעים לשחות… וכמוהם היו רבים.

מי שהצטיינו בגלישה היו דייגים, אשר גילו כי הרכיבה על הגלים היא האמצעי היעיל והמהיר ביותר לחזרה לחוף עם השלל שתפסו.

האדם הלבן אימץ לעצמו את הספורט בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, עם התפתחות תרבות התיירות וההפלגות ליעדים טרופיים, ובראשם הוואי.

מהוואי התפשטה תרבות הגלישה לכל העולם.

בשנת 1820 הגיעו לחופי הוואי מסיונרים אנגלים (אנשים שתפקידם להפיץ את הנצרות). אותם מסיונרים טענו שהגלישה היא ביזבוז זמן ועשו כל שיכלו כדי למגר (להכחיד) את סוג הספורט הזה מהוואי.  בנוסף, בשנת 1890 הגלישה בהוואי היתה על סף הכחדה והספורט נעשה בהחבא ובמקומות מועטים. הצמיחה החקלאית והנהירה של מהגרים רבים לאיים היתה גם גורם משמעותי בהדחקתה של התרבות הפולינזית בכלל.

עורך דין בשם דויד קלאקאו, קבע את הגלישה בחוקי האיים, ובזכות מהלך זה הגלישה הגיעה למאה ה-20.

בשנת 1905 בחור צעיר בשם "דיוק קהנמוקו "(Duke Kahanamoku) הקים בחוף ואיקיקי WAIKIKI, בו נהג לגלוש כל חייו עם משפחתו וחבריו, מועדון גלישה בשם HUI NALU ובפירושו "מועדון הגלים".

במקביל, בשנים אלו ההשפעה המסיונרית התדלדלה והחלה מגמה של הכרה מחדש של ספורט הגלישה בהוואי, דיוק וחבריו נקראו "נערי החוף" של וואיקיקי והם אלו שהולידו מחדש את ספורט הגלישה בהוואי.

עד לאמצע שנות השמונים הגלישה נחשבה עדיין לתרבות שולית, שהעוסקים בה הם רק חבורות של גברים מטורפים שמוכנים לסכן את עצמם מול גלי ענק ולחשוף את עצמם לשלושת הפחדים העיקריים של האדם: לטבוע, להיטרף, ולהיקבר חי.

השיפור הטכנולוגי שחל בייצור הגלשנים, והבנת הפוטנציאל המסחרי הגלום בענף על ידי אנשי עסקים, הביא את גלישת הגלים לפעילות פופולרית בעולם.

היסטורית הגלשן (התפתחות הגלשן):

הגלשן הוא לוח המשמש לגלישה על פני המים (גלישת גלים). כיום, הגלשן עשוי מקצף פוליאוריטן מוקשה, עץ וסיבי זכוכית הנקראים גם פיברגלס.

גלעין הגלשן עשוי קצף, המחוזקת על ידי קורת עץ. הפיברגלס (סיבי הזכוכית) משמש כמעטפת קשיחה לגוף הקצף ובנוסף, תורם למראה הזוהר והחלק של הגלשן. כך עשוי הגלשן בימינו.

לפני הרבה שנים הגלשן היה שונה לחלוטין. הוא היה עשוי מחומרים שונים והיה נראה שונה ולמעשה חלק מהדברים שנמצאים כיום על הגלשן כגון חרבות וליש, לא היו עד לפני תחילת שנות ה-20 בה התחיל השינוי.

במשך יותר מאלף שנים, לא שינה גלשן הגלים את צורתו, גודלו ,משקלו ואת החומר ממנו הוא עשוי, עץ.

רק בתחילת שנות ה-20, חל שינוי בדמותו של גלשן הגלים מאז שנחשף למערב והגיע לידיהם של חובבי ים מארה"ב ואוסטרליה. מבחינתם, גלשן הגלים לא היה קודש הקודשים כמו שחשבו ילידי הוואי.

מבחינתם, לבנות גלשנים נמוכים יותר וכבדים פחות היה יותר חשוב. בעקבות תעוזתם לשבור מסורת של אלפי שנים, נהנים היום מליוני גולשים בעולם מגלשנים קלים, מהירים ובגדלים שונים שעשויים מחומרים רבים.

על התפתחות הגלשן והשינויים הגדולים שחלו בבניית הגלשן המודרני, אחראיים מספר אנשים במהלך ההיסטוריה.

הקימור של בוב סיימונס:

בוב סיימונס (1919-1954) היה אחד מהאנשים החשובים בתולדות הגלשן. הוא עיצב מספר סוגים של גלשנים בזמן שהיה עושה שימוש בסוגים שונים של חומרים חדשים כמו קצף מוקשה, פיברגלס ופוליאסטר ואף ידע לשלב בין החומרים החדשים גם את העץ. בשנת 1949 הוא עיצב לראשונה את גלשן ה-SPOON (ספון)- גלשן שחרטומו קמור מעט. גלשן ה-SPOON היה פופולרי ומאז אותה שנה כל הגלשנים קבלו את אותה צורת קימור.

במקביל, סיימונס עיצב גלשנים חדשים יחד עם מעצבים ידועים נוספים שאחראים לעיצוב של גלשני ה"מאליבו בורד" וגלשני ה"לונגבורד" המודרניים.

ג'ורג גרינו וטום בלק עם הוספת החרבות (סנפירים) לגלשן:

החרבות הם בעצם הסנפירים שמורכבים בתחתית הגלשן, בצידו התחתון. תפקידה של החרב היא למנוע את החלקת הגלשן למים לצדדים ולייצר מהירות.

החרב הומצאה לראשונה בשנת 1935 ע"י טום בלק שהיה ממציא וגולש גלים.

בשנות ה-60 החרב עוצבה מחדש ע"י ג'ורג גרינו שהיה גולש גלים ואחד מצלמי

הגלישה החשובים בהיסטוריה של הענף. הוא נולד בקליפורניה וכיום חי באוסטרליה. החרבות שעוצבו ע"י בלק וגרינו לא היו עומדים בסטנדרטים של היום ולכן מארק ריצ'רד הוסיף עוד חרב לגלשן.

מארק ריצ'רד עם הוספת החרב השניה:

בשנות ה-70, עם הוספת החרב השניה ע"י הגולש מארק ריצ'רד הגלישה נראתה אחרת.

בעקבות השינוי המהפכני, ריצ'רד שינה לחלוטין את הביצועים על הגל והציג לנו את הגלישה המודרנית שאנו מכירים היום.

גם השידרוג הזה לא הספיק לסיימון אנדרסון, גולש ומעצב גלשנים ולכן הוסיף עוד חרב, את החרב השלישית.

סיימון אנדרסון עם הוספת החרב השלישית:

בשנת 1980, סיימון אנדרסון הגולש האוסטרלי השלים את סט החרבות של הגלשן, בכך שהוסיף לגלשן חרב שלישית הנקראת גם Thruster. את החרב השלישית הוסיף באמצע בין שתי החרבות ועם הגלשן החדש ניצח באליפות עולם של אותה שנה.

כיום, ישנם גם גלשנים בעלי ארבע ואפילו חמש חרבות.

הליש:

ליש (או באנגלית: Leash או Leg rope) הוא כבל המחבר בין הגלשן לרגל הגולש כדי שכאשר הגולש נופל למים הגלשן לא יאבד. לפני שהגולש נכנס למים עליו לקשור את רצועת הליש לקרסול רגלו. הליש הומצא לראשונה בשנת 1971 ע"י פט א'וניל בנו של ממציא חליפת הגלישה. עד אותה שנה גולשים שאיבדו את הגלשנים שלהם היו צריכים כל פעם לשחות בחזרה לחוף ולהסתכן אך כאשר הליש הומצא לגולשים לא היה אף חשש שהגלשן יאבד מפני שהליש קשור לרגלם.

במשך השנים הגלשן עבר הרבה שנויים ושיפורים עד שהגיע למצב מושלם של גלישה טובה.

הגלישה בישראל :

הגלישה בישראל היא ספורט די נפוץ אך סוג הספורט הזה  הוא יחסית חדש למדינה.

גלישת הגלים הגיעה לישראל בשנת 1956 ע"י הגולש ד"ר  דוריאן פסקוביץ' שגם הביא איתו את הגלשן הראשון לארץ.

ד"ר דוריאן פסקוביץ':

ד"ר דוריאן פסקוביץ נולד במרץ 1921 בטקסס והיה ממשפחה יהודית. בתחילת שנות ה-70 דוריאן פתח את בית הספר לגלישה הראשון בעולם. דוריאן גידל את משפחתו בצורה לא שיגרתית. במשך 25 שנה דוריאן ומשפחתו הגדולה (11 נפשות: דוריאן, אישתו ו-9 ילדיו) התגוררו בקראוון בדרכים. במהלך חייהם בדרכים אף לא אחד מילדיו למד במסגרת חינוכית בבית הספר כי דוריאן האמין שאת החכמה ירכשו מהטיולים שהיו עושים בעולם ומהמפגשים שהיו עושים עם האנשים והתרבויות השונות בעולם.

הביקור בארץ ישראל:

בשנת 1956 דוריאן בא לארץ ורצה להתנדב בצה"ל אך בקשתו נדחתה בגלל גילו. במקום להתגייס, דוריאן לקח את הגלשן שלו (הגלשן היחיד שהיה באותה שנה בארץ) והלך לגלוש בחוף פרישמן בתל אביב (החוף בו ראו לראשונה גולש). באותה תקופה היה דוריאן מציל בחוף הפלמחים ולכן גם לימד את כל המצילים האחרים לגלוש. לאחר ביקורו בארץ והחוויה שעבר כאשר היה פה, דוריאן חזר לארצו שהיה חדור מוטיבציה להקים נבחרת ישראלית שתתמודד באליפיות גלישה עולמיות.

לשם כך, דוריאן שלח למדינה שישה גלשנים עם לוגו בצורה של דגל מדינת ישראל. גלשנים אלו הגיעו לידיו של אחד המצילים אותם לימד דוריאן לגלוש, שמאי קנצופולסקי שהמשיך את המסורת של דוריאן לביסוס גלישת הגלים בישראל.

הפרוייקט של דוריאן:

באוגוסט 2007 הקים דוריאן יחד עם בנו דיוויד, הגולש ארתור רשקובן והגולש קלי סלייטר את פרוייקט הגולשים לקידום השלום: "surfing 4 peace". מטרת הפרוייקט הייתה להעביר גלשנים לגולשים ברצועת עזה בניסיון לגשר על המחסומים הפולטיים והביטחוניים.

הפרוייקט גרם הצלחה גדולה ועשה גלים של שלום שהדהדו בכל העולם.

בחודש אוקטובר 2007 הגיע הפרוייקט לביקור היסטורי להופעה בתל אביב. במהלך האירוע בתל אביב נשא דוריאן דברים מרגשים שנגעו ללב של כולם. האיש המבוגר עם המכנסיים הקצרים והחולצה הפרחונית חלק רגע של זכרון וכבוד לכל אותם מליון וחצי ילדים שנספו בשואה ושהיו יכולים להיות כל אחד מהגולשים בעולם.

דוריאן לא סיים את דבריו לפני שקרא בגאווה על כך שכיום העם היהודי הוא חופשי ועצמאי.

ב-10 בנובמבר 2014, נפטר בגיל 93 ד"ר דוריאן פסקוביץ'. עד סוף חייו לא הפסיק לגלוש ולא חשב אפילו על הגיל.

ביום שישי 14.11.2014 נערך מעגל גולשים רב משתתפים לזכרו של דוריאן "דוק" פסקוביץ' בחוף בו הוא גלש לראשונה בישראל – חוף פרישמן בתל אביב. חברים קרובים, מכרים, מצילים וותיקים, דור העתיד ואנשים רבים שרצו לחלוק לו כבוד אחרון הגיעו בהמוניהם מכל רחבי הארץ עם גלשניהם, החזיקו בידם פרחים, נשאו מילות פרידה ותפילה וכנהוג בסיומו של טקס המעגל גם השפריצו מים. טקס הזכרון העצוב היה גם מפגן אחדות שמח – הוקרה גדולה לאדם שהיה אגדה בחייו. מעגלים נוספים נערכו בקליפורניה, בהוואי ובמקסיקו (ניתן לצפות בסרטון של המעגלים באתר "יוטיוב".  שם הסרטון הוא: Dorian "Doc" Paskowitz Memorial Video)

עם השנים הגלישה נהייתה פופולרית יותר ויותר במדינה וכיום תוכלו גם לראות חופים מלאים בגולשים והרבה מועדוני גלישה ברחבי הארץ.

הסכנות בגלישה :

לגלישה יש שתי תכונות בולטות:

• רוגע ושחרור–הגלישה לפעמים יכולה להרגיע בן אדם בזמן שהוא גולש בתוך המים.
• סכנה ואקסטרים–גלישה היא ספורט מסוג אקסטרים ולכן נוצרות הרבה סכנות בגלישה.

ישנן הרבה סכנות בגלישה אך בפרק זה אספר על הנפוצות ביותר:

• סכנת טביעה
• סכנת חבלה
• סכנת טורפים

סכנת טביעה:

כל בן אדם שנכנס לים, רצוי שידע לשחות, שכן סכנה הגדולה ביותר בים היא טביעה. למרות שלגולש יש יתרון על פני שחיינים מפני שהגלשן משמש גם כמצוף, עדיין נשקפת לגולשים סכנת טביעה.

רוב חופי הגלישה הטובים ברחבי העולם הם גם ריפים.

ריף הוא שונית אלמוגים ולכן אין בו הרבה חול, אך יש בו יותר אבנים, סלעים ושוניות אלמוגים בכל מני גדלים. לפעמים בעת נפילה מן הגלשן, הליש הקושר את הגולש לגלשן, יכול להתקע בין סלעים או אלמוגים.

מתוך לחץ ואינסטינקט טבעי לנסות ולעלות על מעל לפני הים כדי לשאוף אויר, הגולש בדרך כלל ינסה למשוך את עצמו מעל פני המים וישכח שכל מה שעליו לעשות זה לשחרר את הליש מהרגל ולכן מתאמץ בכוח לצאת מהמים. לאחר כמה דקות, הגולש מתחיל להתעייף – הוא כבר לא יכול לנשום אז הוא טובע.

סכנת חבלה:

לגולשים נשקפת גם סכנת טביעה הנגרמת ע"י חבלה מגורם זר.

שתי החבלות הנפוצות ביותר הן:

• חבלה הנגרמת מפגיעת גלשן.
• חבלה הנגרמת מפגיעה בקרקעית הים– ריפים או סלעים.

חבלה הנגרמת מפגיעת גלשן:

בזמן הגלישה, הגולש עלול להיפגע מגלשן של גולש אחר, או מהגלשן שלו עצמו. כאשר שני גולשים, רוכבים על אותו הגל, באותו זמן, הם עלולים להתנגש אחד בשני במידה והם לא גולשים מיומנים. חרטום הגלשן והחרבות עלולים לגרום לפצע חדירה ודפנות הגלשן עלולים לגרום למכה חזקה ואף יותר מכך, במידה והפגיעה היא פגיעת ראש.

חבלה הנגרמת מפגיעה בקרקעית הים–ריפים או סלעים:

מכיוון שבהרבה מחופי הגלישה בעולם קרקעית הים מרובדת בסלעים או שוניות אלמוגים וגובה המים רדוד מאד, יחסית לגובה הגלים הגבוה, נשקפת לגולשים פגיעות ראש וגפיים בעת נפילה מהגלשן על הסלעים, או חתכים עמוקים הנגרמים ע"י חיכוך בשוניות החדות כסכינים.

בהרבה מחופים אלה ישנם גולשים החובשים קסדות מגן על ראשם, כהגנה מפגיעת ראש.

סכנת טורפים:

בכל רחבי העולם, באוקיינוסים, ישנם יצורים בכל מני סוגים וגדלים.

אחד הסוגים הוא הטורפים.

הטורפים משלבים את הכרישים, הלוויתנים הטורפים ועוד יצורים אחרים. סיבות לתקיפת כרישים:

1. מים חמימים בקרבת החוף גורמים לכרישים להתקרב לחוף למטרות    

         רבייה והשרצה.

2. עקב דייג יתר והתדלדלות כמות הדגים, נאלצים הכרישים של הים

         הפתוח להתקרב לחוף ולחפש מזון.

3. טעות בזיהוי – הכרישים טורפים צבי ים וכשהם רואים גלשן במים ואת 

         רגלי הגולש מבצבצות מהגלשן – הם עשויים לטעות ולחשוב שמדובר

         בצב ים. במצב כזה הם תוקפים וכשהם עומדים על טעותם הם

         מתרחקים אבל לגולש זה עלול להיות כבר מאוחר מידי.

מספר גבוה של תקיפות כרישים זוהה בחופי פלורידה, הוואי, דרום אפריקה ואוסטרליה. אלה מקומות קלאסיים לגולשים והטורפים מגיעים לשם מהסיבות שלהם.

(כריש תוקף את אלוף העולם בגלישה, מיק פאנינג, במהלך תחרות גלישה בדרום אפריקה)

לסיכום,ישנן הרבה סכנות בגלישת גלים למרות שבמקרים אחדים מהווה גם רוגע.

גולשים מפורסמים :

הרבה גולשים השפיעו על עולם הגלישה והתפתחותו במשך השנים מהתקופה העתיקה ועד ימינו. אך ישנם כמה גולשים הנחשבים למשפיעים והחשובים ביותר בהיסטוריה של הענף.

דיוק קהנמוקו:

דיוק קהנמוקו נולד 1890 בהונולולו שבהוואי ונפטר בגיל 77. דיוק היה שחיין, גולש, שחקן כדור מים ושחקן קולנוע. דיוק נחשב ל"אבי הגלישה" מפני שהיה זה שחשף את ספורט הגלישה לשאר העולם, מחוץ לאיי הוואי והביא את הגלישה ליבשת אמריקה, אוסטרליה ואף לניו–זילנד.

ד"ר דוריאן פסקוביץ':

ד"ר דוריאן פסקוביץ נולד במרץ 1921 בטקסס ונפטר ב-10 בנובמבר 2014 בגיל 93. דוריאן היה גולש ממשפחה יהודית.

בתחילת שנות ה-70 דוריאן פתח את בית הספר לגלישה הראשון בעולם.

דוריאן תמיד רצה שיהיה שלום בין ארצות העולם ולכן כבר בשנת 2007 הקים את הפרוייקט "surfing 4 peace" לקידום השלום. מטרת הפרוייקט הייתה להעביר גלשנים לגולשים ברצועת עזה בניסיון לגשר על המחסומים הפולטיים והביטחוניים.

דוריאן הקדיש את כל חייו לגלישה.

מיקי דורה:

מיקי דורה נולד ב 1934 בהונגריה ונפטר בשנת 2002 בארה"ב.

בשנות החמישים והשישים כונה מיקי דורה כ"המלך של חוף מליבו" אך היה לו כינוי אחד שנשאר עד היום, גם אחרי שנפטר וזה הכינוי "דה קט" (החתול).

בנוסף, יש האומרים שמיקי דורה היה גם "הגולש המורד". הוא מעולם לא השתתף בחיי החברה של החוף. מספרים שהיה מצייר על הגלשן שלו צלבי קרס רק כדי לעצבן את הגולשים האחרים. עד היום לא יודעים בברור למה עשה זאת.

דרך דמותו של מיקי דורה אפשר לראות את הגלישה כמטאפורה למרידה.

מיקי דורה עבד ככפיל פעלולים בסרטי גלישה ופרסומות שנצלו את הפופולריות של הגלישה בקרב הנוער האמריקאי.

כל חייו העדיף מיקי דורה לחיות מחוץ לחברה. במקום להיות בחברה, חיפש כל חייו את החוף המושלם עם הגל המושלם.

קלי סלייטר:

קלי סלייטר נולד בשנת 1972 בארה"ב. קלי הוא גולש אמריקאי מקצועי וניצח ב-11 אליפויות עולם בתחרות ה– world surfing league.  בנוסף, מתוך 11 השנים, חמישה ניצחונות שלו היו במקום ראשון ברצף. בעבר, קלי סלייטר היה גם שחקן ושיחק בסדרה "משמר המפרץ". קלי סלייטר מחזיק במספר שיאים בספורט גלישת הגלים: הוא הגולש גלים הראשון שזכה בגמר בתוצאה מושלמת של 20 נקודות מתוך 20. נוסף לכך, הוא הגולש המחזיק במספר הזכיות במקום הראשון בתחרויות הכי הרבה פעמים.

ליירד המילטון:

ליירד המילטון נולד ב 1964 בארה"ב. הוא אמנם נחשב לאחד הגולשים הטובים בעולם, אך למעשה הוא איש “מים” רב פעלים שאורח החיים הימי מפעם בו. גלישת רוח, קייטסרפינג, לונגבורדינג, פדלבורדינג, בודיסרפינג, גלישת קייק וכמובן גלישת גלים גבוהים, מסוכנים ואתגריים במיוחד הם רק חלק מתחומי עיסוקיו.

בתקופה קצרה יחסית, המילטון ושותפיו הצליחו לשבור מוסכמות מבוססות בספורט הגלישה, החל מהדרך בה תופסים ורוכבים על הגל ועד לשינויים מרחיקי לכת בעיצוב הגלשן.

אביו היה גולש מקצועי ולירד הפך לגולש ומעצב גלשנים מהטובים בעולם.

לירד המילטון מעולם לא נמשך לצד התחרותי/מסחרי של ספורט הגלישה. מכיוון שגדל באיי הוואי, נחשף לגלישה על גלים גבוהים, הפך לאחד הגולשים הטובים בעולם והביא לשינוי משמעותי בענף על ידי כך שפיתח ציוד מהפכני החל מסנפרים מיוחדים ורצועות לרגליים הצמודות לגלשן ועד לעיצוב גלשנים פורצי דרך.

בת'אני המילטון:

בת'אני המילטון נולד ב-8 לפברואר 1990 בהוואי שבארה"ב ושם גדלה.

בת'אני היא גולשת מקצועית.

ב-31 לאוקטובר 2003 בת'אני איבדה את זרועה השמאלית בהתקפת כריש טיגריסי כשהייתה בת 13. בת'אני איבדה בתקרית כ-60 אחוז דם מגופה. שבועיים לאחר ההתקפה, נתפס הכריש. הוא היה באורך של כ-4.3 מטרים ומשקלו היה 600 ק"ג.

בת'אני השתקמה במהירות, וכבר בינואר 2004, כחודשיים אחרי התקרית, חזרה להתחרות. מאז התקרית יצאו די הרבה סרטים על בת'אני כמו "גולשת בנשמה" שיצא בשנת 2011 ו– Heart of a Soul Surfer שיצא בשנת 2007.

הגלישה בקולנוע :

לגלישה הייתה השפעה גם על עולם הקולנוע ובמשך השנים נוצרו לא מעט סרטים שעוסקים בגלישה.

"יום רביעי הגדול"-Big wednesday:

"יום רביעי הגדול" הוא סרט משנת 1978. הסרט מספר על חיי הגלישה שלהם כנערים בקליפורניה בקיץ 1962, דרך ניסיונותיהם להתחמק מגיוסם למלחמת וייטנאם ב -1965 ועד לסוף עידן התמימות שלהם ב -1968, כאשר אחד מחבריהם נהרג בווייטנאם. השלושה עוברים את המעבר הקשה לבגרות, למסיבות גלישה, לנישואים ולמלחמה.

החברים מתאחדים שנים רבות לאחר מכן, לאחר שנפרדו דרכיהם, כאשר הם חוזרים לגלוש ביחד בחוף ילדותם, ביום מיוחד, על גלים גבוהים מאי–פעם.

במפגש הזה, המעבר בחייהם הופך להיות נקודת הסיום של מה שנות השישים התכוון כל כך הרבה כפי שהם רואים כי הזמנים השתנו, ומה שהיה פעם נעלם לנצח.

"הגלישה הגדולה במאווריקס"-Chasing Mavericks:

"הגלישה הגדולה במאווריקס" הוא סרט דרמה ביוגרפי אמריקאי משנת 2012 זהו סיפורו האמיתי של הגולש המפורסם,  ג'יי מוריארטי (ג'וני ווסטון), שרצה לגלוש על הגלים הגבוהים מאז שהיה ילד. ג'יי מתאמן כל חייו להפוך לגולש הגלים הטוב ביותר תוך התמודדות עם חיי היום יום הקשים כבן למשפחה הרוסה.

ג'יי מנסה להתקרב אל שכנו המסתורי פרוסטי (ג'רארד באטלר) גולש מקצועי שהוא רואה בו מורה אופציונאלי שיעזור לו ללמוד לגלוש על גלי ענק..

כשהגיע ג'יי לגיל 15, הסכים פרוסטי לקחת את ג'יי כחניכו וללמד אותו את כל התרגילים שיעזרו לו לגלוש על הגל הענק שמגיע אחת למספר שנים–המאווריקס.

"גולשת בנשמה"-Soul Surfer:

"גולשת בנשמה" הוא דרמה ביוגרפי משנת 2011.

בסרט מסופר על בת'אני המילטון. בת'אני המילטון היא גולשת מקצועית שבת'אני המילטון נולד ב-8 לפברואר 1990 בהוואי שבארה"ב ושם גדלה.

בשנת 2003 בת'אני יצאה ליום רגיל של גלישה עם חבריה. ללא אף חשש נכנסו בת'אני וחבריה למים אך פתאום הגיח כריש טיגריסי מין המים וקטע את ידה השמאלית של בת'אני. באותו יום איבדה בת'אני כ-60 אחוז דם מגופה – זהו זיכרון שלא תשכח. בת'אני השתקמה במהירות ולמרות הטראומה מהמקרה, חזרה בת'אני לגלוש למרות ביד החסרה.

בסרט רואים איך השתקמה במהירות למרות הקשיים.

מקומות נפוצים בעולם לגלישה :

מטרתו של כל גולש היא גלישה על ה"גל המושלם".

בכדי לגלוש על ה"גל המושלם" נדרשים לגולש כמה קריטריונים חשובים בכדי לייצר תנאי גלישה מושלמים. התנאים האלו הם:

• חוף עם גישה נוחה.
• קרקעית ים במבנה שמאפשר שבירת גל מושלמת.
• אקלים נוח–חום מים נורמלי.
• רוחות וזרמים בכיוון ובעוצמה נכונים ליצירת גלים.
• צפיפות הגולשים במים.

ישנם כמה יעדים בעולם שבהם מתקיימים תנאים אלו ולכן נחשבים ליעדי הגלישה הפופולריים והמבוקשים ביותר בעולם.

קוסטה ריקה:

קוסטה ריקה הממוקמת בדרום מרכז אמריקה נחשבת לאחד מיעדי הגלישה הפופולריים והמעולים ביותר בעולם–מראה אקזוטי, מקומיים מסבירי פנים ותנאי גלישה מצוינים. בקוסטה ריקה עשרות פיקים ׁ(נקודת שבירת הגל) מפורסמים המושכים אליהם גולשים מכל רחבי העולם.

האיים המלדיביים:

האיים המלדיביים נמצאים באוקיינוס ההודי ונחשבים ליעד תיירותי אקזוטי פופולרי. רוב האיים אינם מיושבים אך יש בהם חופים מדהימים.

התיירות באיים המלדביים הולכת ומתפתחת בגלל החופים המרהיבים ותנאי הגלישה הטובים.

סרי לנקה:

האי האקזוטי והציורי של סרי לנקה ממוקם מדרום להודו וידוע בגלים הארוכים ובתנאי הגלישה שמתאימים לכל הרמות.

טיולי גלישה לסרי לנקה מבטיחים חופשה עם חופים נקיים וחול רך ונעים, מראה אקזוטי ויפה וגלים ארוכים ובלתי נגמרים. הגלים בסרי לנקה מגיעים משקעים חזקים שמקורם בצפון הקוטב בדרומי.

המים באזור חמים ואין צורך בחליפות גלישה.

פורטוגל:

פורטוגל היא בירת הגלישה של אירופה.

פורטוגל צמודה לאוקיינוס האטלנטי וידועה בחופים טובים המבטיחים תנאי גלישה מושלמים. שני מוקדי הגלישה המרכזיים בפורטוגל הם אריסרה ופניש. עיירת הדייגים הציורית אריסרה מציעה רצועת חוף באורך של כ-8 ק"מ. בעיירה פניש ניתן לגלוש על גלים מדהימים ומובטחת חוויית גלישה בלתי נשכחת.

מוקד גלישה חשוב נוסף, נמצא בעיירת החוף הפורטוגלית "נזרה"-Nazaré הידועה כמוקד עליה לרגל עבור גולשים שמחפשים גלים גדולים במיוחד. בשנים האחרונות נראו שם כמה מהגלים הגדולים ביותר בהיסטוריה.

הגולש גארת' מקנאמרה, גולש אמריקאי מפורסם, שבר בנזארה את שיא העולם כשתפס – ואף שרד – גל בגובה 23.8 מטרים. זהו הגל הגבוה ביותר שגולש הצליח לרכוב עליו אי פעם וזה קרה ב-2011.

הוואי:

החופים באיי הוואי הם חופים מרהיבים. הנוף אקזוטי, תנאי הגלישה טובים מאד, האקלים טרופי, המים נעימים ולרב לא צריך חליפת גלישה.

הוואי מפורסמת בגלל החופים הטובים והגלים הגבוהים שלה אבל היא מפורסמת בעיקר בגלל שענף הגלישה התפתח לראשונה באיים אלה.

הוואי מורכבת מקבוצה איים, כאשר האי המרכזי בה הוא האי "אוואהו"- Oahu.

מכיוון שמדובר באי, ניתן לגלוש שם במשך כל השנה מפני שכל עונה מביאה איתה זרמים מכיוונים שונים של האוקיינוס, וכך אפשר לגלוש בכל עונה, בצד אחר של האי.

נקודות הגלישה הטובות ביותר נמצאות בחוף הצפוני שפעיל בעיקר בעונת החורף. בקיץ, עיקר הגלישה מתרכזת הצד השני של האי, בבירת הוואי, הונלולו.

מקורות : 

• "ויקיפדיה" (התפתחות הגלשן, גולשים מפורסמים, הגלישה בקולנוע)
• "צלם ים" (הסטוריית הגלישה, התפתחות הגלשן, הגלישה בישראל, סכנות בגלישה, גולשים מפורסמים, הגלישה בקולנוע, מקומות נפוצים בעולם לגלישה)
• "mako" (הסטוריית הגלישה, הגלישה בישראל, גולשים מפורסמים)
• "ריף הרצליה" (הסטוריית הגלישה, התפתחות הגלשן)
• "אנציקלופדיית אאוריקה" (הסטוריית הגלישה)
• "מסע אחר" (סכנות בגלישה)